כותבת הפעם בעברית. כי המצב והנסיבות דורשים זאת. חזרתי לפוסט הקודם שלי - בו מלקום x מפציר שאנחנו צריכים להגן על עצמינו - וזה מחזק את מה אשר אכתוב עכשיו. ועל איך להגן על התודעה שלנו.
10 ימים לתוך המלחמה וכאילו המערכות הפניומיות מעט נרגעו ממצב הדחק - אבל טרם התאוששו. אי אפשר לנוח. אין מרחב מוגן רגשי וזה מתיש, כי יש חוסר וודאות (בטחונית, כלכלית, קיומית), כי הפחד שומר על אש נמוכה את הלחץ ואת הורומוני ההישרדות בדריכות. והעצבים רופפים.
אנשים בימים האחרונים נעים במנעד שבין תחושת חוסר אונים, לאשמה, לבושה וחזרה לחוסר אונים. ומלמעלה כמו מנצח על תזמורת - הפחד והיאוש. ביום שבת ה 7.10.2023 מישהו הרים את השאלטר הלאומי והאישי שלנו והפעיל את כל הכפתורים הפנימיים שלנו בבת אחת. בבום. ומאז אין שקט.
וההמתנה הארוכה כל כך לאמא ואבא. שיוציאו אותנו מהתופת הזו. שיאספו אותנו לחיקם, וישמרו עלינו ויניחו לנו להשעין את ראשינו ולנוח ולהתמך. ואף אחד לא בא. לרבים כל כך מאיתנו לא היה אז ואין היום למי לפנות. וזה מפעיל את סחרור היאוש.
אנחנו אמא ואבא של עצמינו ושל ילדינו. אנחנו חייבים חייבים חייבים לחזק את הפנימיות שלנו, את התודעה שלנו, את הבסיס של מי אנחנו על מנת להתמודד עם המצב החיצוני. חייבים לאפשר לנו להרחיב את המנעד הרגשי על מנת שהוא יתייצב. אז מה עושים בזמנים הקשים האלה? שאנחנ ומופעלים כל כך רגשית?
1) שמרו על התודעה שלכם: כבו טלויזיה, רדיו, חדשות. הדליקו את המוזיקה שעושה לכם טוב. אם חלילה משהו באמת מהותי יקרה - החדשות ימצאו אתכם.
2) הכל טוב. כל רגש, כל מעשה, כל מחשבה, כל דבר שעולה בכם - יש לו סיבה, יש לו מקור ויש לו מקום. תתייחסו בחמלה לעצמכם. הניחו את השיפוטיות, את הבושה ואת אשמה במקום אחר.
3) תאמרו בקול רם : אני עושה את הטוב ביותר. זה מה יש. עכשיו. כרגע.
4) תבחרו להיות בסביבה שמטיבה לכם. שנעימה ובטוחה לכם רגשית. תנסו להימנע להיות בסיסבת אנשים מופעלים מדי, או שלא עושים לכם טוב בנפש.
5) דברו עם איש מקצוע וודאו שיש לו פניות להחזיק את המצב שלכם.
6) באופן מעשי, כאשר אתם חווים תחושה קשה, הצפה, כל רגש קיצוני: ראשית, פיזית תתרחקו ממקור החוויה (אם זה מדיה - תכבו, אם זה פוסט או ספר - סיגרו ואם זה אדם - תתרחקו). שנית. קחו כמה נשימות עמוקות אמיתיות פקחו עיניים. עכשיו מצאו בסביבה שלכם חפץ כלשהו כיצוג שלכם וחפץ אחר שמייצג את הרגש הזה והניחו אותם מולכם. תסתכלו על חפצים וזכרו מי זה אתם ומי זה החפץ של הרגש. דבר אחרון, תביאו יצוג שיעמוד עם הרגש הזה. שייצג את המשאב שזקוק לרגש הזה.
עכשיו הסתכלו על יצוג שלכם - האם יש צורך לתנועה של הייצוג שלכם? לאן? לאן הוא פונה?
אין אפילו צורך לתת שמות לרשות או למשאב.
אנחנו צריכים להפריד ולהבין שמה שאנו חווים זה לא מי שאנחנו . זה לא האני שלי אלא תגובה למשהו עמוק יותר. שצריך הכרה וצריך אהבה. ודאגה.
שמרו על עצמכם,
אני פה
א.
Comments